הרגלים אטומיים או כוחו של הרגל — איזה ספר לקרוא?

שניהם מתחילים מאותה הנחה: הרגלים חוסכים למוח מאמץ, ולכן פעולה שחוזרת על עצמה מספיק פעמים הופכת לאוטומטית. קליר מדגים זאת בחתולים של ת'ורנדייק, שלמדו לצאת מהתיבה בתוך שניות, ודוהיג בעכברים של MIT, שפעילות המוח שלהם ירדה ככל שלמדו את המבוך. בשני הספרים התגמול הוא מה שמקבע את ההרגל, ושניהם מזהירים מלהסתמך על כוח רצון לבדו: אצל קליר מעצבים את הסביבה, ואצל דוהיג כוח הרצון הוא שריר שמתעייף.

ההבדל הגדול הוא בטיפול בהרגל רע. דוהיג טוען שאי אפשר למחוק הרגל, ולכן מחליפים רק את האמצע של הלולאה: מעשנים לשעבר, למשל, החליפו את הסיגריה בשכיבות סמיכה או בהרפיה קצרה, וכך שמרו על התגמול. קליר מציע לעבוד על הסביבה: להגביר את החיכוך של ההרגל הרע, למשל להוציא את הסוללות מהשלט, ולהפחית את החיכוך של ההרגל הטוב.

הבדל נוסף הוא ההיקף. דוהיג מקדיש פרקים להרגלים של ארגונים כמו סטארבקס, לשיווק בסופרמרקט ולתנועות חברתיות, וקליר נשאר צמוד להרגלים האישיים שלכם.

אם יש לכם זמן לספר אחד, בחרו לפי המטרה: שיטה לבניית הרגל חדש, הרגלים אטומיים; הבנה של המנגנון והיגמלות מהרגל רע, כוחו של הרגל. אם תקראו את שניהם, התחילו בכוחו של הרגל, שנותן את התמונה הכללית, ועברו להרגלים אטומיים, שבונה עליה שיטת עבודה. עוד ספרים בנושא תמצאו ברשימת הספרים המומלצים על הרגלים.