קול פנימי בקריאה: האם צריך להשתיק אותו?

הקול הפנימי בקריאה הוא הקול שאומר את המילים בראש בזמן קריאה שקטה. לפי המחקר הוא חלק רגיל מקריאה מיומנת, והוא עוזר להבין. כשמנסים להשתיק אותו, ההבנה של טקסטים קשים נפגעת (Rayner et al., 2016).

בקורסים רבים לקריאה מהירה הקול הזה מוצג כהרגל רע שצריך להיפטר ממנו. ריכזנו כאן מה המחקר מצא: מהו הקול הפנימי, האם הוא באמת מאט, מה קרה בניסויים שבהם חסמו אותו, ומה אפשר לעשות במקום להילחם בו.

מהו הקול הפנימי

רוב הקוראים שומעים את המילים בראש כשהם קוראים בשקט. בספרות המקצועית התופעה נקראת תת-קוליות (באנגלית subvocalization). חוקרים בדקו שני דברים שקשורים בה: פעילות זעירה בשרירי הדיבור בזמן קריאה שקטה (Hardyck & Petrinovich, 1970), והייצוג של צלילי המילים במוח, שנקרא קידוד פונולוגי (Leinenger, 2014).

הצליל של המילה מופעל גם כשלא צריך אותו. בניסוי שמתואר בסקירה של ריינר ועמיתיו (Rayner et al., 2016), קוראים מיומנים התבקשו להחליט אם מילה שייכת לקטגוריה, למשל מאכלים. כשהופיעה המילה meet, שנשמעת בדיוק כמו meat (בשר), הם ענו בטעות שכן בכ-19% מהמקרים. במילה melt, שרק נראית דומה, הם טעו בכ-3% מהמקרים. לפי אותה סקירה, גם קוראי סינית מפעילים את צלילי המילים, אף שהכתב הסיני אינו אלפביתי.

למה זה קורה? סקירה של יותר ממאה שנות מחקר על הנושא (Leinenger, 2014) מתארת את התפקיד של הקול הפנימי כך: הוא מחזק את הזיכרון לטווח קצר, עוזר לשמור על סדר המילים, ומסייע להבנה. במילים פשוטות, הוא עוזר להחזיק את תחילת המשפט בראש עד שמגיעים לסופו.

האם הקול הפנימי מאט את הקריאה?

הטענה המוכרת היא שהקול הפנימי נשאר מהתקופה שבה למדנו לקרוא בקול, ושהוא מגביל את הקריאה לקצב הדיבור. ריינר ועמיתיו בדקו את הטענה ודחו אותה. שני נתונים מראים שהקול לא כובל את הקריאה לקצב הדיבור:

• הקול לא נעלם גם בקצב גבוה. במחקר שמתואר בסקירה, קוראים הפיקו ייצוג צלילי של המילים גם כשמשפטים הוצגו להם בקצב של 720 מילים בדקה.
• קריאה שקטה מהירה מקריאה בקול, אף שהקול הפנימי פועל בה. בעברית הממוצע הוא 224 מילים בדקה בקריאה שקטה ו-147 בקריאה בקול (Brysbaert, 2019).

מה שכן מגביל את הקצב, לפי ריינר ועמיתיו, הוא הזמן שלוקח לזהות מילים ולהבין אותן. פירוט באיך לקרוא מהר יותר.

מה קורה כשמנסים להשתיק את הקול הפנימי

שלושה ניסויים שמתוארים בסקירה של ריינר ועמיתיו בדקו מה קורה להבנה כשמפריעים לקול הפנימי:

• משוב על שרירי הדיבור (Hardyck & Petrinovich, 1970): הקוראים שמעו צליל בכל פעם שמכשיר זיהה פעילות בשרירי הדיבור שלהם, והתבקשו לדאוג שהצליל לא יישמע. הם הצליחו בכך רק חלקית. בטקסטים קלים ההבנה לא נפגעה, ובטקסטים קשים היא ירדה. בקבוצת ביקורת, שבה נמדדה פעילות בשרירי הזרוע, ההבנה לא ירדה.
• חזרה על מילים בקול בזמן הקריאה (Slowiaczek & Clifton, 1980): הקוראים ענו היטב על שאלות על פרט בודד, אבל התקשו בשאלות שדרשו לחבר בין רעיונות ולהסיק מסקנות.
• דיבור מול הקשה באצבעות (Daneman & Newson, 1992): חזרה על מילה או על צירוף מילים בזמן הקריאה הורידה את ההבנה. הקשה חוזרת באצבעות לא פגעה בה, ומכאן שהדיבור עצמו הוא שהפריע.

המסקנה של הסקירה: ניסיונות לדכא את הדיבור הפנימי פוגעים בהבנה של טקסטים קשים יחסית, כאלה שדורשים להסיק מסקנות. הקול הפנימי אינו מטרד. הוא חלק מהדרך שבה מבינים טקסט.

צריך לדייק: לא כל הבנה תלויה בו. בחלק מהניסויים שמתוארים אצל ליינינגר (Leinenger, 2014), קוראים הצליחו להבין את המשמעות הכללית של משפט בודד גם כשהקול נחסם. הפגיעה מופיעה כשהטקסט קשה, או כשצריך לזכור ולחבר בין משפטים. זה בדיוק המצב בלימודים, בבחינות ובקריאה מקצועית.

קול פנימי בקריאה בעברית

רוב המחקרים האלה נעשו באנגלית. לא מצאנו מחקר שבדק מה קורה כשחוסמים את הקול הפנימי בקריאת עברית, ולכן אנחנו לא טוענים שהתוצאות זהות. מה שכן ידוע הוא איך קוראים עברית לא מנוקדת.

הכתב העברי מייצג בעיקר עיצורים, ורוב התנועות לא נכתבות. לפי חוקר הקריאה רם פרוסט (Frost, 2012), קוראי עברית מזהים מילה בעיקר לפי האותיות שנושאות את המידע המורפולוגי, כלומר אותיות השורש. בקריאת טקסט, ההקשר קובע ברוב המקרים את המשקל של המילה, וכשהמשקל מזוהה, התנועות החסרות מושלמות.

דוגמה: הרצף ספר יכול להיקרא כשם של חפץ, כשם של בעל מקצוע או כפועל בעבר, ורק המשפט מכריע. הקורא בעברית משלים את הצליל המלא של המילה מתוך ההקשר, בלי לשים לב. לכן קריאה בעברית נשענת על הבנת המשפט כולו, ואין בסיס מחקרי להניח שדווקא בעברית כדאי לוותר על הקול הפנימי.

מה עוזר במקום להילחם בקול

• לקרוא הרבה, ומגוון. לפי ריינר ועמיתיו, תרגול קריאה מעלה את הקצב לאט ובלי קפיצות דרמטיות. מילים מוכרות מזוהות מהר יותר, וידע רחב הופך את הטקסט לצפוי יותר.
• להאט בטקסט קשה. שם הקול הפנימי עוזר במיוחד, וזה לא סימן לקריאה גרועה.
• להתאים את הקצב למטרה. כשמחפשים פרט או רוצים תמונה כללית, אפשר לרפרף. כשלומדים, קוראים רגיל.
• למדוד מהירות והבנה יחד. אם ניסיתם טכניקה חדשה והמהירות עלתה, בדקו מה קרה להבנה. מבחן מהירות הקריאה החינמי נותן מילים בדקה, אחוז הבנה ומהירות אפקטיבית: מילים בדקה כפול אחוז ההבנה.

רוצים לדעת איפה אתם עומדים ביחס לאחרים? הנתונים בעמוד מהירות קריאה ממוצעת.

שאלות נפוצות

מקורות

1. Rayner, K., Schotter, E. R., Masson, M. E. J., Potter, M. C., & Treiman, R. (2016). So much to read, so little time: How do we read, and can speed reading help? Psychological Science in the Public Interest, 17(1), 4-34.
2. Leinenger, M. (2014). Phonological coding during reading. Psychological Bulletin, 140(6), 1534-1555.
3. Hardyck, C. D., & Petrinovich, L. F. (1970). Subvocal speech and comprehension level as a function of the difficulty level of reading material. Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior, 9(6), 647-652.
4. Slowiaczek, M. L., & Clifton, C. (1980). Subvocalization and reading for meaning. Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior, 19(5), 573-582.
5. Daneman, M., & Newson, M. (1992). Assessing the importance of subvocalization during normal silent reading. Reading and Writing, 4(1), 55-77.
6. Frost, R. (2012). Towards a universal model of reading. Behavioral and Brain Sciences, 35(5), 263-279.
7. Brysbaert, M. (2019). How many words do we read per minute? A review and meta-analysis of reading rate. Journal of Memory and Language, 109, 104047.