תהכלי הזה טוב במיוחד אם אתם מסוג האנשים ממתינים למוטיבציה שפשוט "תגיע".

ב1954, הפסיכולוג גוליאן רוטר המציא קונספקט שידוע בשם "לוקוס השליטה" הוא מסביר את ההרגשה שלאנשים  יש צורת תפיסה מסוימת שדברים חיצוניים שולטים על חייהם, ושאלו שמרגישים יותר בשליטה על החיים שלהם נוטים להיות יותר פרודקטיביים. 

נאמר לנו באופן קבוע לשים לב להזדמנויות ולנצל אותם כשהם מופיעות. אך עצה טובה יותר תהיה לקחת שליטה על הגורל של עצמך וליצור את ההזדמנויות האלו בעצמך.

הסופרת קוראת לזה "כוח הדחיפה" וחוק ה5 שניות יכול להיות בדיוק הדחיפה שאתה צריך.

 ב1955 רוזה פארקס (אפרו-אמריקאית, פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח) ישבה באוטובוס וסירבה לקום ולתת את המקום שלה לאדם לבן. הפעולה הקטנה הזו של סירוב הייתה לא פחות מאירוע היסטורי של אומץ אדיר בתוך הלחימה לזכויות האזרח – וזה מראה לנו שלא תמיד צריך פעולות עצומות בשביל ליצור שינוי משמעותי. 

זה בדיוק אותו סוג של פילוסופיה שהופכת את חוק ה-5 שניות לאפקטיבי. לספור אחורה מ-5 זה לא אירוע משנה חיים, אבל זה יכול לדחוף אתכם להפוך להיות אנשים יותר אמיצים.

הפעולות של רוזה פארקס הובילו לעוד החלטה קטנה שתשנה את המשך ההיסטוריה. לאחר ארבעה ימים שפארקס נעצרה, אנשים התחילו לארגן חרם על אוטובוסים מופרדים, והם רצו שמטיף בן 26 יהיה הקול של המחאה שלהם. המטיף הזה בהמשך כתב: "זה היה כל כך מהר שלא היה לי זמן לחשוב על זה לגמרי. סביר להניח שאם היה לי, הייתי מסרב למינוי הזה." שמו היה מרטין לותר קינג (לוחם למען זכויות האזרח וכומר בפטיסטי אפרו-אמריקאי).

רוזה פארקס ומרתין לותר קינג לא החשיבו את עצמכם כאנשים אמיצים בחיי היום יום שלהם, אז האינסטינקטים שלהם לא היו לחימה למען הצדק. אך עדיין, זה מה שעשו.

שניהם נתקלו ברגע שהאינסטינקטים שלהם התנגשו באמונות והמטרות שלהם והם הרגישו את הכוח של הדחיפה.

לכולנו יש אינסטינקטים שאומרים לנו להיות בטוחים ולא אמיצים. אך חוק ה5 שניות יכול לתת לנו מספיק זמן לזוז לכיוון שעלול לפתוח אותנו אל הזדמנויות החיים.

אין שום סיבה לראות את האנשים הגדולים שהיו במהלך ההיסטוריה כשונים מעצמנו. רוזה פארקס הייתה אישה מופנמת וביישנית ומרתין לותר קינג התקשה עם ספק עצמי. כל מה שהם עשו זה לדחוף מעבר לפחדים שלהם, וגם אתם יכולים.

אם אתם רוצים לשנות את התפיסה שיש לחברי העבודה עלייך, כל מה אתם צריכים לעשות זה להרים את היד במהלך פגישה ולהגיד את מה שיש לכם להגיד, להביע דעה. אם אתם רוצים להוסיף הנאה ליום של מישהו, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקחת רגע ולהחמיא להם.

כל הפעולות האלו דורשות שתבצעו בחירה, מה שאתם יכולים תמיד לדחות בכך שתגידו לעצמכם שהיום זה לא היום המתאים. בסופו של דבר, זה יכול להיות סיפור חייכם, המתנה תמידית לרגע המתאים שיגיע.

אז, למה לא לתת ממש לרגע הזה להיות זה שחיכיתם לו? תנו לחוק ה5 שניות להיות הכלי שמאפשר לכם לבצע את הבחירות שכל הזמן רציתם לעשות.

אף אחד לא חולם להיות האדם שלא עשה כלום. אך אנחנו נוטים לחכות "לרגע המתאים" למרות שהרגע הזה עלול לא להגיע בחיים. לפי סקר שנוצר לאחרונה, 85 אחוז מנותני השירות המקצועיים דוחים את הנתינת ביקורת למנהל שלהם בגלל שזה "לא הרגע המתאים".

הסופרת הבריטית אי. אל. ג'יימס לא חיכתה לדיל משתלם לפרסום ספר לפני שהיא התחילה לכתוב את הטרילוגיה המאוד מוכרת – חמישים גוונים של אפור. היא הייתה אמא עובדת עם תשוקה, והיא יצרה את ההזמנות לעצמה בכך שפרסמה את הספר שהיא הצליחה לכתוב בזמנה הפנוי.

חמישים גוונים של אפור המשיך ומכר כמיליון עותקים ב4 ימים, אבל זה לעולם לא היה קורה אם היא לא הייתה לוקחת את הצעד ההתחלתי.

בשביל הרבה אנשים, אתלטים מקצועיים מהווים כמוטיבציה ענקית. כמו שהם אמורים להיות; אתלטים מראים לנו מה אפשרי כשאתה מכוון את המוח והגוף אל עבר אימונים ותרגול. חלקם אפילו נראים לא אנושיים, אבל היכולת שלהם לדחוף מעבר לגבולות הפיזיים של רוב האנשים באה בעזרת תכונה אחת. למרות שהם מרגישים מותשים מדי בכדי להמשיך, לאתלט יש את היכולת להפריד את הרגש הזה ולהמשיך לרוץ, לשחות לרכוב וכד'.

אתלטים יודעים שרגשות הם רק הצעות ולפעמים הדבר שהכי טוב לעשות זה להתעלם לחלוטין מההצעות האלו, במיוחד כשאתה מנסה להשיג מטרה. זה שיעור חשוב לקחת ללב, בגלל שרובנו מבססים את הבחירות שלנו על רגשות יותר מאשר על חשיבה מכוונת למטרה.

לפי הניורולוג אנטוניו דאמסיו הרגשות שלנו הם הפקטור המוביל ל95 אחוז מהבחירות שאנו עושים. אז במקום ללכת לפי "חשיבה ופעולה" אנחנו יותר "הרגש". 

אז במקום לתת לפחדים והדאגות לעצור אתכם מלהגשים את החלומות שלך בחיים, תפסו את עצמכם וקחו 5 שניות שיקדמו אותכם אל עבר הבחירה שתביא אתכם קרוב יותר אל המטרה. 

 יש אירוניה על טכנולוגיה מודרנית כמו פלאפונים וטאבלטים. הם עוצבו בשביל לעשות אותנו יותר פרודקטיביים, אך עדיין לרוב הם אלו שבסופו של דבר מסיחים את דעתנו, והם אלו שלאט לאט מעלים את היכולת שלנו לדחות דברים. אך – יש הבדל בין דחייה תמימה לדחייה הורסנית.

כשאנחנו נמנעים מלסיים דברים, אפילו כשאנחנו יודעים שבעיה רצינית תקרא בעקבות זה, מדובר בדחייה הרסנית. מומחים נטו לחשוב שכל דחיה היא התוצאה של ניהול זמן לא נכון וחוסר בכוח רצון או משמעת עצמית נכונה. אך עכשיו מובן שדחייה היא לא רק עצלנות, אלא גם תופעת לוואי של איך שאנחנו מתמודדים עם לחץ.

הלחץ ממנו אנחנו כל כך רוצים להימנע אינו מוגבל להגעה לדדליין. רובנו מתמודדים עם בעיות כלכליות או בעיות במערכת יחסים – זה פשוט עובדה של החיים. אז לשים את החיים בצד בשביל ללכת לקנות נעליים חדשות זו רק דרך להקל על הלחץ – לזמן מאוד קצר. בגלל שדחייה מציעה לנו הקלה מיידית, אומנם זמנית, להשתחרר מהלחץ של החיים אנחנו נמשכים לזה באופן תמידי.

בשביל לנצח את הגירוי של הדחייה, השתמשו בחוק ה5 שניות. תנו לזה להיות ההרגל החדש, הבריא יותר שלכם.

בגלל שהדרך הכי טובה לסיים משימה היא "פשוט להתחיל", אתם תרצו להתחיל לתת לחוק ה5 שניות לשלוט ברגע שאתם מרגישים את הדחף לדחות או לעשות משהו אחר.

ברגע שתתחילו להשתמש בחוק ה5 שניות למטרה זאת, אתם תבחינו מיד בשיפור לוקוס השליטה. אחרי הכל, דחייה היא בסך הכל עוד דרך לוותר על שליטה.

אז במקום זאת, תתחילו לספור לאחור וקח את השליטה על החיים שלכם.

לסיכום, שום דבר לא קבוע. ההרגלים, המינדסט והאישיות הם דברים גמישים ויכולים להשתנות. ברגע שאתם תבינו את זה, החיים שלכם יכולים להתחיל להשתנות לטובה.

בשביל לעזור לשינוי הזה להתממש, תעזרו בחוק ה5 שניות, כלי שיכול לעזור לכם לשנות את התגובות והפעולות ה"אוטומיות" בספירה לאחור מ-5. בכך שנשנה את הדרך בה אנחנו מחליטים החלטות, המעשה הקטן הזה יכול לבסוף להגדיר מחדש מי אתם, איך אתם מרגישים, ומה אתם עושים בחיים שלכם!