הרעיון המרכזי של הספר הוא שמחשבה ממוקדת, כשהיא מלווה במטרה מוגדרת ובהתמדה, היא הצעד הראשון בדרך לכל הישג מעשי. היל פותח בסיפורו של אדווין בארנס, צעיר חסר אמצעים שרצה להיות שותף עסקי של תומאס אדיסון — לא עובד שלו, אלא שותף. לא היה לו כסף לנסיעה ולא היכרות מוקדמת, והוא הגיע למעבדה של אדיסון ברכבת משא. אדיסון עצמו סיפר לימים שהצעיר נראה כמו נווד, אך משהו בהבעת פניו שידר נחישות שלא ניתן להתעלם ממנה. בארנס קיבל תפקיד זוטר, וחודשים ארוכים לא קרה דבר — אך בינתיים הוא חידד את מטרתו והמתין להזדמנות. כשזו הגיעה, בדמות מכונת ההכתבה שאיש לא הצליח למכור, הוא היה מוכן. היל מדגיש שלא המראה ולא הניסיון הכריעו כאן, אלא הבהירות של מה שבארנס רצה והנכונות שלו להישאר מוכן עד שיקבל אותו.

תשוקה בוערת, במונחים של היל, היא רצון שהפך לאובססיה — לא משאלה כללית אלא מחויבות מוחלטת ליעד מוגדר. הוא מבחין בחדות בין "הייתי רוצה הרבה כסף" לבין החלטה מדויקת, ומציע שישה צעדים מעשיים להפיכת הרצון לתוצאה. ראשית, לקבוע את הסכום המדויק שאנחנו רוצים. שנית, להחליט מה בדיוק ניתן בתמורה, משום שלדבריו אין דבר כזה לקבל משהו בלי לתת דבר. שלישית, לקבוע תאריך יעד ברור. רביעית, לבנות תוכנית ולהתחיל לפעול לפיה מיד, גם אם אנחנו מרגישים שאיננו מוכנים. חמישית, לנסח את כל אלה בכתב במשפט אחד ברור. ושישית, לקרוא את המשפט בקול פעמיים ביום, בבוקר ולפני השינה, ותוך כדי קריאה לראות ולהרגיש את עצמנו כאילו היעד כבר הושג. הצעד האחרון הוא הקשה מכולם, ולדעת היל גם החשוב ביותר, משום שהוא זה שמעביר את המטרה מהמישור השכלי אל מישור התחושה.

אמונה, לפי היל, אינה תכונה מולדת אלא מצב תודעה שאפשר לפתח באמצעות חזרה מכוונת על מסרים אל התת־מודע. המנגנון שהוא מציע לכך נקרא סוגסטיה עצמית, וזהו למעשה כל מסר שאנחנו מזינים לעצמנו דרך החושים ודרך המחשבות שאנחנו מרשים להן להישאר בתודעה. היל מתאר את התודעה המודעת כשומר סף: היא זו שמחליטה אילו רשמים יעברו הלאה אל התת־מודע ואילו יידחו. הבעיה, לטענתו, היא שרוב האנשים אינם מפעילים את השליטה הזו כלל, ולכן מסרים שליליים מחלחלים פנימה ללא התנגדות ומעצבים את התוצאות בהתאם. מכאן שהחזרה היומית על המשפט הכתוב אינה טקס ריק אלא תרגול שיטתי: ככל שהמסר חוזר ומלווה ברגש אמיתי, כך הוא נטמע עמוק יותר ומתחיל להשפיע על הבחירות היומיומיות שלנו. עם זאת, היל מבהיר שמילים בלבד אינן מספיקות — בלי רגש שמלווה אותן הן אינן מגיעות ליעדן.

ידע ממוקד הוא ידע שנרתם למטרה מסוימת, ולפי היל רק הוא מייצר ערך ממשי, בעוד שידע כללי כשלעצמו אינו מספיק. הוא מציין שבאוניברסיטאות מרוכז כמעט כל הידע הכללי הקיים, ובכל זאת רוב המרצים אינם אמידים — משום שהם מתמחים בהוראת ידע ולא בארגונו ובשימוש בו. כדי להמחיש את ההבחנה הוא מביא את משפט הדיבה שהגיש הנרי פורד נגד עיתון שכינה אותו בור. עורכי הדין הציבו את פורד על דוכן העדים והציפו אותו בשאלות ידע כללי, עד שאיבד את סבלנותו והשיב שעל שולחנו יש שורה של לחצנים, וכי בלחיצה אחת הוא יכול להזמין אליו אנשים שיענו על כל שאלה מקצועית שתידרש — ולכן אין לו סיבה למלא את ראשו במידע שאחרים יכולים לספק. היל נשען כאן על מקור המילה "חינוך" בלטינית, שמשמעותה לפתח מתוך, וטוען שאדם משכיל הוא מי שפיתח את יכולתו להשיג את מה שהוא צריך, ולאו דווקא מי שצבר ידע רב.

הדמיון הוא הסדנה שבה רעיון מופשט מקבל צורה של תוכנית מעשית, והיל מבחין בין שני סוגים שונים שלו. הראשון הוא הדמיון המסנתז, שאינו יוצר דבר חדש אלא מארגן מחדש רעיונות, מושגים וניסיון קיימים בצירופים חדשים. זהו הכלי השימושי ביותר עבור רובנו, משום שרוב ההמצאות והעסקים המצליחים אינם רעיונות שנולדו מאין אלא חיבורים מקוריים בין דברים שכבר היו קיימים. הסוג השני הוא הדמיון היוצר, שדרכו מגיעות לתחושתו של היל תובנות והברקות פתאומיות. לדבריו הוא פועל בעיקר כשהתודעה נמצאת בעוררות גבוהה, למשל כשתשוקה חזקה מניעה אותה. הנקודה המעשית שהיל חוזר אליה היא שהדמיון מתחזק בשימוש, ממש כמו שריר: ככל שנפעיל אותו יותר בפתרון בעיות אמיתיות, כך יעלו האיכות והתדירות של הרעיונות. רעיון כשלעצמו, הוא מזכיר, אינו שווה דבר עד שהוא מתורגם לתוכנית ולפעולה.

תוכנית מעשית היא הגשר בין הרצון לבין התוצאה, ולפי היל שום הישג אינו יכול להיות גדול יותר מאיכותה של התוכנית שעומדת מאחוריו. הוא ממליץ לגבש אותה יחד עם קבוצת אנשים שיבחנו אותה ויאשרו אותה, ולא להסתמך על שיפוט עצמי בלבד. הנקודה החשובה בפרק הזה היא ההבחנה בין תבוסה זמנית לכישלון סופי: כשתוכנית אינה עובדת, המשמעות היא שהתוכנית פגומה — לא שהמטרה בלתי אפשרית. במקרה כזה יש להחליף אותה באחרת, ואם גם החדשה נכשלת לבנות עוד אחת, וכך הלאה עד שנמצאת תוכנית שעובדת. היל מציין שדווקא כאן נעצרים רוב האנשים, משום שחסרה להם ההתמדה לבנות תוכניות חדשות במקום אלה שקרסו. כדוגמה הוא מזכיר את תומאס אדיסון, שנתקל באלפי כישלונות לפני שהשלים את נורת הליבון, ומעולם לא ראה באף אחד מהם את סוף הדרך. בהמשך הפרק מונה היל גם את תכונות המנהיגות הדרושות ליישום התוכנית, ובהן אומץ המבוסס על היכרות עם עצמנו, שליטה עצמית, תחושת צדק, נחישות בקבלת החלטות ובהירות בתכנון.

החלטיות היא היכולת להגיע להחלטה במהירות ולשנות אותה לאט, והיל מציג אותה כאחת התכונות שמבדילות בין מי שמתקדם למי שנשאר במקום. הוא מתאר את הדחיינות כאויב שכמעט כל אדם נדרש להתמודד איתו, ומצביע על הנרי פורד כדוגמה הפוכה: פורד נודע בכך שקיבל החלטות מהר ונצמד אליהן בעקשנות, גם כשיועציו לחצו עליו לשנות כיוון. היל מודה שייתכן שפורד התעכב יותר מדי בהחלפת הדגם המיושן שלו, אך טוען שנחישות ההחלטה הניבה לו הון עוד לפני שהשינוי נעשה הכרחי, ושתכונה זו עדיפה בהרבה על היסוס מתמשך ושינויי דעה תכופים. השורש של חוסר ההחלטיות, לדעתו, הוא היענות יתר לדעות של אחרים. הוא מנסח זאת בחדות: דעות הן הסחורה הזולה ביותר בעולם, ולכל אחד יש מלאי שלהן להעניק בחינם. מי שנותן לסביבה להחליט עבורו, מסיים בלי מטרה משלו.

התמדה היא היכולת להמשיך לפעול גם אחרי כישלון זמני, והיל מתאר אותה כשילוב של כוח רצון ותשוקה. כדי להמחיש את המחיר של ויתור מוקדם הוא מספר על דודו של ר. יו. דארבי, שיצא בימי הבהלה לזהב, מצא עפרה, גייס כסף למכונות — ואז העורק נעלם. הם מכרו את הציוד לסוחר גרוטאות בפרוטות ופרשו. הסוחר הזמין מהנדס שבדק את המכרה וגילה שהעורק ממשיך במרחק של כמטר בלבד מהנקודה שבה הפסיקו לחפור, והוא הרוויח מיליונים מאותו מכרה עצמו. היל מציע ארבעה תנאים לפיתוח התמדה: מטרה מוגדרת שנתמכת בתשוקה בוערת, תוכנית ברורה שמתורגמת לפעולה רציפה, תודעה סגורה בפני השפעות שליליות — כולל אלה שמגיעות מקרובים וחברים — וברית ידידותית עם אדם אחד לפחות שיעודד אותנו להמשיך. לדבריו, חוסר התמדה הוא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכישלון, אך גם חולשה שניתן להתגבר עליה.

קבוצת המוח העליון היא תיאום של ידע ומאמץ בין שני אנשים או יותר, ברוח של הרמוניה, לשם השגת מטרה מוגדרת. היל רואה בה את המקור המרכזי לכוח, ומגדיר כוח כידע מאורגן ומכוון. ההיגיון פשוט: ליחיד יש גבול ליכולת, לזמן ולניסיון שלו, ואילו קבוצה שפועלת יחד לעבר מטרה אחת מרחיבה את הגבול הזה בהרבה. הוא מצביע על שני היבטים לעיקרון. ההיבט הכלכלי ברור מאליו — מי שמקיף את עצמו באנשים שמוכנים לסייע לו בעצה ובניסיון מקבל יתרון ממשי. ההיבט השני, שהיל מכנה נפשי, גורס שכאשר שתי תודעות פועלות בהרמוניה נוצר ביניהן כוח שלישי שאינו קיים בכל אחת מהן בנפרד. את העיקרון הזה הוא מייחס לאנדרו קרנגי, שסביבו פעלה קבוצה של כחמישים אנשים למטרה מוגדרת של ייצור פלדה ושיווקו, וקרנגי עצמו ייחס לה את מלוא הונו. המילה החשובה כאן היא הרמוניה: קבוצה שאין בה תיאום אמיתי אינה מייצרת את הכוח הזה.

ששת הפחדים הבסיסיים שהיל מזהה הם הפחד מעוני, מביקורת, ממחלה, מאובדן אהבתו של אדם קרוב, מזקנה וממוות. לדבריו כל אדם סובל מצירוף כלשהו שלהם, והם אלה שמונעים מהעקרונות האחרים לפעול. היל מתאר שרשרת שמתחילה בחוסר החלטיות, שהוא לדבריו הזרע שממנו צומח הפחד: חוסר ההחלטיות מתגבש לספק, הספק והיסוס מתמזגים יחד והופכים לפחד. התהליך הזה איטי, ולכן הוא מסוכן — הוא מתרחש בלי שנבחין בו. הפחד מעוני נחשב בעיניו להרסני ביותר, והוא מקדיש לו את הדיון הארוך ביותר, בין השאר משום שהספר נכתב בצל השפל הגדול. עצתו המרכזית היא לזהות את הפחד בשמו: כל עוד הוא נשאר מעורפל אי אפשר להתמודד איתו, ואילו ברגע שאנחנו מצליחים לומר במדויק ממה אנחנו חוששים, הוא הופך לבעיה מוגדרת שאפשר לעבוד מולה. לצד השישה מוסיף היל "רוע שביעי" — הנטייה להיות פתוחים להשפעות שליליות מבחוץ, שלדבריו מסוכנת יותר מכל פחד בודד משום שהיא פועלת בלי שנשים לב אליה כלל. ההגנה שהוא ממליץ עליה פשוטה: להקיף את עצמנו באנשים שמעודדים אותנו, ולסנן ביודעין את מי שמושכים אותנו כלפי מטה. הפחדים, הוא מדגיש, הם מצבי תודעה — ומצב תודעה נתון לשליטה.

המסר המרכזי של חשוב והתעשר הוא שהצלחה מתחילה בבהירות: לדעת בדיוק מה אנחנו רוצים, מה נהיה מוכנים לתת בתמורה, ומתי. סביב הבהירות הזו בונה היל מערכת שלמה — תשוקה שמניעה, אמונה שמתחזקת בחזרה יומיומית, ידע ממוקד במקום ידע כללי, החלטיות במקום דחיינות, התמדה שממשיכה מעבר לכישלון הזמני, וסביבה אנושית תומכת. חלק מהניסוחים בספר נשמעים היום מיושנים, והוא נכתב בשפה של שנות השלושים — בייחוד הפרקים שעוסקים בהמרת אנרגיה מינית ובחוש השישי, שקשה לקרוא אותם כיום כפי שנכתבו. גם ההבטחה המשתמעת שמחשבה לבדה מושכת שפע ראויה לקריאה ביקורתית. אך העקרונות המעשיים שבו — הגדרת יעד מדויק, כתיבתו, פעולה יומית לקראתו והימנעות מהשפעות שליליות — נשארו רלוונטיים והיו הבסיס לחלק גדול מספרות ההתפתחות האישית שנכתבה אחריו. בהצלחה.

• חשוב והתעשר — ויקיפדיה
• המהדורה העברית בסטימצקי (תרגום: אריה חשביה, הוצאת שפע)